המסע שלי התחיל מתוך חיפוש.

חיפוש אחרי בית. אחרי שייכות. אחרי אהבה בלי תנאים.

עברתי דרך שלא תמיד הייתה פשוטה. פגיעות שהשאירו אחריהן דפוסים, לופים שחזרו על עצמם, ורגעים שבהם לא ידעתי אם אני אי פעם אמצא את מה שאני מחפשת.

בגיל 28 הגעתי לנקודה שבה ראיתי את הכל בבירור. את הדפוסים, את הבחירות, את מה שאני חוזרת עליו שוב ושוב ומשאיר אותי בתוך מעגל של קורבנות. ומתוך הרגע הזה, בחרתי להיוולד מחדש. הפסקתי לנסות להתמלא מבחוץ, והתחלתי לפגוש את מה שקיים בתוכי, בלי פילטרים.

הדרך הזאת הובילה אותי לבית ספר למשחק. הלכתי ללמוד משחק מול מצלמהלפגוש את עצמי. לראות איך אני זזה, לשמוע איך אני נשמעת, לפגוש את עצמי בלי הפרסונה שבניתי לאורך השנים. ושם, כשכבר הייתי מוכנה אבל ממש לא ציפיתי, פגשתי את דניאל, אהבת חיי. כי זימון אמיתי לא מגיע לפני שאת מוכנה לקבל אותו.

היום אני בת 32, נשואה לגבר שרואה אותי בשלמותי ולא נבהל, ונודדת איתו בעולם. אנחנו כרגע בגואטמלה, ולמדתי שבית הוא קודם כל דבר שיוצרים בפנים, וכשהוא קיים, הוא מתגלם גם בעולם שסביבך.